נולדתי מלא יצירה בתוכי
אך עם השנים אבדה יכולתי
אם הישגיות היא צורך בסיסי
כיצד נותרתי עני?
רק עוד כמה שנים, הם אומרים
תמשיך כך – תגיע רחוק
הם צודקים אני שואל? רחוק רחוק
אך מה יוותר מעצמי?
מרדף ,מעמד, רצינות
חיי אמת או מחדל נורא?
אוזניי חדלו ממלאכתן
האם ניתן להאשימן ?
לשמר את שנולדנו עמו
להרגיש כל יום יצירה אמתית.
מציאת העצמי תוך שחרור גבולות המציאות זו דרכי לחיי מותרות
כעת לסיום יצירתי כפי יום היציאה,
סטודנט חופשי זו תחושה מרנינה.
פורסם בפתח דבר | מתויג שירה | לכתוב תגובה »
נולדתי עירום, מלא יצירה בתוכי.
עם השנים נראה כי איבדתי מיכולתי,
אם דורשים הישגיות כצורך בסיסי
כיצד נותרתי עני ?
רק עוד כמה שנים, הם אומרים
תמשיך כך ותגיע רחוק.
אח וכמה הם צודקים, רחוק רחוק
אך מה עם עצמי ?
מרדף ,מעמד, רצינות
חיי אמת או שמא מחדל ?
אוזניי חדלו ממלאכתן
האם ניתן להאשימן ?
לשמר את אשר נולדנו עמו,
להרגיש כל יום מחדש יצירה בוקעת
כתלמידים נחיה ולא כאסירים,
פריסת כנף תוך שחרור גבולות המציאות,
זוהי דרכי לחיי מותרות.
ביקשתי משאלה להישאר יצירתי כמו ביום היציאה,
כעת כל שנותר, לעשות חזרות לפני ההופעה.
פורסם בשירה | לכתוב תגובה »
הוא פוסע בשיירה
כבר אינו זוכר כמה ימים חלפו מאז ראה את אמו
המחשבה, המקרבת אותו אליה-
מחממת את ליבו.
הוא אינו חש את פניו וגופו משמש כשריון,
תנודתו קשה ורגליו נסחבות לאט.
מחשבתו נסחפת עם משב הרוח
אך מבין לשם מה ממשיך, ארשת פניו מתמקדת ואינו מביט לאחור.
הוא גיבור, הוא חושש.
הוא מחייך לחבר שנמצא לידו,
קשר מסוג זה זר לא יבין, הוא חושב
ומיד שוכח את פחדו.
ימים חולפים, נראה כי הזמן אינו ממשיך להתקדם
הוא תוהה עוד כמה זמן נותר עד שיסתיים,
האם השקט יחזור בקרוב? והאם הוא יזכה לראותו.?
הם-
הם ממשיכים בחייהם, בוכים, כואבים
צוחקים, שוכחים אך כמה שלא ינסו
ההוויה תמיד נשארת, מלווה את חייהם והמשך דרכם,
מאור לחושך, מדיבור לשתיקה מזיכרון לשיכחה.
פורסם בפתח דבר | תגובה אחת »
את נמצאת בי גם שליבי אינו יכול לשאת עוד כאב,
לרגע הינך הדבר היחיד
הנשאר בוער בתוכי.
כאשר שומעים אותך פוצחת מכלייך,
הכאב אט מתפוגג מקסמך.
האם חדלה התקופה בה תשמרי עמוק ברוחי ?
פיתולים עולים, יורדים עד שחרור אמיתי.
עוד מנגינה אחת ודי, אנא אל תנטשי ממני.
שבעה נפשי מהיבט ושמיעה, כעת תחל דרכך בעשייה.
לא עוד להחזיקך כך סתם בתוכי-
אלא בזניקה חדה- הישר לזרועותייך מלאות הנחמה.
פורסם בפתח דבר | לכתוב תגובה »
ראשית ברקיע מאיר ברק ולאחריו רעם חזק.
סערה מתחילה להתחולל ללא התחשבות במרחק.
בקשת שלווה ופריחה-
הסתכלות, רגיעה, הובלת תחייה.
שנית הרקיע מתבהר וריחו מרנין,
מבשר את בוא האביב, הקיץ והסתיו.
מה נותר כעת לבקש -
הכרה מהיקום הכה נפלא.
עם תהליך שלמות הרקיע , תיוותר ההווייה-
ובסיומה, חגיגת התחלה חדשה כי כוכב התגלה.
פורסם בשירה | לכתוב תגובה »
היום לקחתי את כלבתי היקרה לסיבוב קבוע, לגינה הציבורית, דרך בנין פרטי.
מודה שזו אינה פעם ראשונה שהדבר הינו קורה, מתוך תפיסה, כי לי אין בעיה שיעברו בעלי כלבים אחרים דרך הגינה שלי
כל עוד יאספו אחר צרכיהם.
מאחוריי הגיעה אישה זועמת, שטענה כי זו חוצפה, שילדיה משחקים בגינה, ושלכלב יש מחלות. ונמאס לה להיתקל בחרא של כלבים.
התחלתי להסביר שאני תמיד מנקה אחר צרכייה של כלבתי מה גם שהיא מחוסנת בכל החיסונים הנדרשים ממשרד הבריאות , דבר זה אינו סיפק אותה והיא המשיכה לגעור בי.
תחילה כעסתי גם אני, בגלל שאני מנקה תמיד ולעולם לא אשאיר את הצרכים שלה לא ברחוב, לא בגינה ציבורית, לא בגינה המיועדת לכלבים ובטח ובטח לא בגינה פרטית, עד שחזרתי הביתה ונתתי לכעס לפוג, הבנתי שעליי לשנות תפיסתי, אני מפרשת את הסיטואציה שונה ממנה, אולי בגלל שיש לי כלב בעצמי, על כל סיבה שהיא עליי להפנים שלא כולם רואים זאת כמוני, עליי לכבד את תפיסתה ולא לעבור דרך בניין ציבורי.
לכן התנצלותי הכנה על כך, לא אחזור על הרגל לא מכבד זה יותר, כמובן בכל בניין.
נזכרתי בלא מעט מקרים שבהם לא הייתה עילה לצעקות לעברי, בעת טיול בגינה הציבורית. והייתי פשוט שק חבטות עבור אותם אנשים שפנו אליי וצעקו שזה לא בסדר שיש חרא על הדשא והשליכו מטאפורית את עשרות הטלות הצואה לכיווני, אולי בשל עובדה זו התגוננתי ולא התנצלתי כאשר האישה צעקה עליי.
בכל מקרה, לראות עיניי גינה ציבורית אמנם שייכת למרחב הציבורי, אך ישנם אנשים רבים שמהלכים שם, שאינם בהכרח בעלי כלבים אז האיזור הינו שייך לספרה הפרטית.
אם כן, בעלי כלבלבים, פונה אליכם בפנייה נרגשת כי חורה לי שצועקים עליי בגלל שאינכם מנקים אחריכם, חורה לי שאתם מוציאים שם רע לכל בעלי הכלבים. אם העניין היה בגינה הפרטית שלכם זה היה לכם נעים? בנוסף, מבחינת אנשים מסויימים הגינה הציבורית שוות ערך כגינה פרטית.
אם ילדכם היו רוצים לשחק בדשא והוא היה מלא בחרא של כלבים זה היה לכם נעים?
אני מודה שלמדתי היום מטעותי שהסקתי שכל עוד אני אאסוף אחרי כלבתי, זה בסדר לעבור דרך כל מקום. הבנתי שגם עצם המעבר לגינה הציבורית דרך בניין פרטי,
מפריע לאנשים ובשל כך לא אחזור על כך בשנית.
בתקווה כי יחול מפנה בניקיון צואת הכלבים. דבר שיתרום גם עבור בעלי הכלבים ועבור ילדם, גם משפחות אחרות שלא מעוניינות להלך על דשא מלא לכלוך וגם לכלבים שלכם, כי גם לכלבים מגיע לשחק בכבוד ולא להתלכלך מהחרא של עצמם ושל חבריהם.
תודה וסליחה אם הנושא מעורר בכם התנגדות, כנראה ישנה סיבה טובה לכך.
פורסם במחשבותיי | 4 תגובות »
ההרים מקיצים לצלילי הלחן-
מנגינה שהתהוותה כאלפי שנה.
הטבע מחדיר בי קרני החמה-
כזמיר אמלא את חיי ברינה.
לבי מבקש את כנפי הציפור, כך אוכל באמצעותן לדאות.
לבי מבקש את ריחו של הסתיו, המשקיט את חרדתי.
לבי מחכה למשמע קול צחוקי , המשחרר את רוחי ברכות.
לשיר כל ימיי, כפסיעה הראשונה בחיי.
אפנה אל הטבע בעת בדידותי-
שם אמצא שלוות נפשי .
לבי כה בורך בצלילי הלחן,
לעד אבקש להשתחרר בזכותן.
פורסם בשירה | לכתוב תגובה »
