שמש מגיחה ומאירה על חלקת דשא קטנה
עייני מביטות ונדהמות ממה שהן רואות.
רק דשא אתה אומר,
צר לי עליך שאתה כך עיוור.
קול הציפורים, רשרוש הענפים
מבט חפוז בכלבה אהובה, בשילוב משב רוח עדינה.
משהו בתוכי נרגע.
מוסיקה מתלהטת תחת שמיים בהירים
ידיי ורגליי נדות לכל עבר.
תחושה של אושר מתמלאת בתוך נשמתי,
כך אבקש לחוש עד יום מותי.
קול הציפורים, רשרוש הענפים
מבט חפוז בכלבה אהובה, בשילוב משב רוח עדינה,
משהו בתוכי נרגע.
רגליי ננעצות בחול עם נוף לרקיע.
זהו גן עדן אני חשה ולא צריך למות, כדי אליו להגיע.
אל תשכח, גם דברים אלו, את ליבך להניע.
להשאיר תגובה