האח הידד אותם השירים,
הסוחפים את רוחי הרחק.
מחזירים אותי לתקופה קדומה-
תחינה לי, להישאר עמה.
–
מציאות קיימת, ללא יכולת תזוזה ?
הו, אבוי ואיך זה קרה- הקיים כיצירה נתונה.
מחכה לגאולה שתופיע –
אך היא ממאנת לבוא.
–
האח הידד אותם השירים,
הסוחפים את רוחי הרחק.
חולף אני לתקופה אחרת –
עודני מקווה להיות עמה.
–
אמונה חזקה ועם זאת זעמה-
על שאלה קדומה, שקיבלה הארה.
וכיצד זוהי האמת ?
במקום בו יש היגיון, הצדק נדרש לצאת .
–
האח הידד אותם השירים-
הסוחפים את רוחי הרחק.
חוזר אני לתקופה קדומה,
אך מבין כעת, כי מקומי לא עמה.
–
חולף זמן, מוחי מתחיל לשחרר,
מפנים, מסתגל ואט האור חודר.
אולי זו הכוונה המשיחית הטהורה ?
ולפתע, מגיחה לאוויר- גאולה.
להשאיר תגובה