Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for פברואר, 2017

על אהבה עצמית וביקורתיות (אזהרה- ארוך 😉 )
מדהים אותי כמה יש הבדל בחוויה בין הרצון לדייק עצמי מתוך הסכמה להיות "תלמיד.ה של מסע החיים הזה" לבין ביקורת עצמית ותחושה של "אני לא מספיק". תודעת "האני לא מספיק" משפיעה מאוד על איכות החיים והקשרים שלנו. כאשר אנחנו ביקורתיים כלפי עצמנו אנחנו נהיים עצבניים/לחוצים ועלולים בסוף להוציא את זה החוצה ואז מתחיל מעגל של חרטה וכעס נוסף על עצמנו שלעיתים עלול לצאת על הסביבה.
כאשר פועלים מתוך ה"אני לא מספיק" פתאום כל החוץ נראה כמו תיקון וחסך אחד גדול ואתה מרגיש כאילו אתה במסע אינסופי של תיקון, בכך אתה גם שוכח שאתה והסובבים אותך טובים כבר עכשיו, כפי שאת/ה, כפי שהן/ם.
לפעמים מרב ביקורתיות מבלי לשים לב נתייחס לבן אדם שמולנו כאילו הוא תכונה אחת בלבד ודבר זה משפיע על קשרים וגורם לנו להיות שיפוטיים ולא לראות את כל היש שיש באנשים ובעצמנו וגורם לנו לפעמים לריב ממקום של שיפוט ולא לריב ממקום של אהבה שמדבר על הצרכים והרגשות, הבדל ענק. אם בא לכם תבדקו פעם הבאה לפני שתריבו אם מישהו שאתם אוהבים, רגע לפני תזכרו בכל מה שאתם אוהבים בו ורק אחר כך תאמרו את אשר ליבכם ולמה פגע בכם מה שפגע, הכוונה של המילים שמגיעה מהמקום הזה של כבוד ואהבה יכולה להעצים את הקשר לעומת ריב שנובע משיפוט שעלול עם הזמן אם ממשיכים לכעוס ולא לדבר לגרום למרחק ואף לסיום היחסים.
כך בביקורתיות קשה להיות נוכח ולהינות מהדרך כאן ועכשיו שאתה כל הזמן עסוק ב"לא מספיק", שוכח את המהות ואת כל השלמות שאתה כבר עכשיו. מבלי תשומת לב אתה עלול לעשות את מה שהכי אתה לא רוצה, לפספס את החיים, להיעשות בן אדם קשה שרק יפגע בך ובקשרים עם אנשים שחשובים לך ושאתה אוהב. אין הדבר אומר שאין חשיבות או הכרח בביקורת בחברה (במיוחד אנשים שפוגעים לדוגמא שעשו מעשים שראויים לכלא שחייבים לפעמים לשים גבול כדי לשמור עלינו אבל גם על אסירים שלדוגמא מתרגלים מיינדפולנס רואים שהם מתחילים לעשות שינוי כאשר הם רואים את הטוב בעצמם ולא רואים את עצמם רק כתכונה אחת בלבד) כי זה מקדם אותנו או שאין חשיבות בלהאיר על נקודות לשיפור והתפתחות עצמנו, להפך זו זכות גדולה להיות בעידן בו אנחנו מספיק מודעים כדי לשנות התנהגויות שפוגעות בנו או באחר אך השאלה מאיזה מקום אני מגיע ומה הכוונה שלי- כוונה של אהבה או כוונה של שנאה. לעיתים צדקנות ביחסים היא הרסנית. ראיתי שלפעמים חייבים גם לתת לעצמנו זמן לנשום ולשחרר את הרצון בתיקון עצמי וגם לתת לא.נשים להיות הם אחרת אנחנו עלולים להיכנס ללופ של תיקונים שעם כל היופי של לקיחת האחריות ורצון להתפתח לפעמים גורם לנו לא להיות בכאן ועכשיו ולראות את כל היש שיש בנו ובאחרים.
כאשר פועלים ממקום של אהבה עצמית מתחילים לראות את הדרך כמסע של שיעורים, פתאום יש סבלנות גדולה יותר והכרה בתהליך הלמידה, גם בתהליך הלמידה לאהוב את עצמך. אתה מתחיל לחייך יותר ולהינות יותר מהדרך, יכול להקשיב יותר בחמלה לעצמך ואחרים, לא לוקח אישית רגעים של חוסר ידע או אי הצלחות וממשיך להחכים ולהיבנות משם, יותר מקבל אנשים כפי שהם ולא מנסה לשלוט בהם שישתנו אלא יותר לוקח אחריות על עצמך. כאשר אנחנו נשארים במעגל ה"לא מספיק", אנחנו ממשיכים ליצור לעצמנו ולאחרים סבל, השוואות, פחדים, הגנות אינסופיות והלב ממשיך לפחד להיפתח ומה שמנהל אותנו זה ההגנות. כי עם כל הקלישאה דווקא נצליח להגיע למקום שאנחנו רוצים מהמקום שאוהב את עצמנו מהנקודה הזו עכשיו, כלומר תהליך הריפוי מתחיל בקבלה שאיפה שאנחנו עכשיו כרגע זה המקום המדוייק לנו, חומלים את המקום הזה, נותנים הכרה וכבוד לרגשות ולקושי ושכך אנחנו מרגישים ומסכימים להרגיש עד שהרגש מתחיל לחלוף ובמקום שהוא ינהל אותנו אנחנו מתחילים לנהל את הרגשות ואת החיים שלנו.
תפיסת ה"אני לא מספיק/ה" זו רק מחשבה שמלווה אנשים רבים שאולי הפנמנו דרך תרבות, דרך הילדות וכו' אך זה סיפור, אמנם זה תהליך אבל לא חייבים להמשיך לאחוז בו או במחשבות שפוגעות בנו, אפשר גם לשים למחשבות גבול ולהתחיל לקבל החלטה שעם כל הכבוד למחשבות, הן לא אלו שאני רוצה שינהלו את חיי. לזכור שאולי למדנו להסתכל על הדשא של השכן ולהרגיש לא טובים מספיק בהשוואה, אבל בהשוואה למי? למה? מי אמר שזה המדד הנכון לבדוק ערך ? כל אחד נמצא במקום שהוא נמצא ואפשר גם ללמד את עצמנו להיות מסופקים ממי שאנחנו וממה שאנחנו קיבלנו. למרות שהאגו אומר לנו אחרת אנחנו יכולים כאמור לומר לעצמנו למרות האגו אני מרגיש/ה מסופקת עם עצמי במקום שבו אני עכשיו ואני ממשיכ.ה ללמוד ולצמוח ובהזדמנות הבאה אצליח יותר. בנוסף לקבל השראה מחיים של אנשים אחרים זה לא דבר רע אם אנחנו ממנפים את ההשראה שאנחנו רואים בחוץ כדי לשפר את איכות חיינו ולשכלל תכונות, חלומות ויכולות שאנחנו רוצים. אבל יש הבדל מובהק בין השראה עצמית שמגיעה מהסתכלות על אחרים שמעוררת שמחה והשתאות לבין דיכוי פנימי שגורם לנו להרגיש "לא מספיק" ויונק תחושת חיות והכרת תודה ושמחה על החיים שלנו.
לפעמים שחוקרים עמוק יותר למה אנחנו אוחזים בתחושת ה"לא מספיק" אפשר לגלות לדוגמא שיש חשש לשחרר שליטה ולהרגיש שכן טוב לנו בחיים ואז אם זה המצב מומלץ לתרגל מחשבות חיוביות של אמון עצמי ואמון בעולם לצד סקרנות והשלמה מהחוסר ודאות בחיים.
לימדו אותנו להיבהל בתוך הריק הזה או להיבהל להכיר את עצמנו אבל יש גם דרך נוספת להגיד יופי מעולה תודה הגעתי, עכשיו יש לי הבנה יותר גדולה מה קורה לי, אני פה עם עצמי והכל טוב אלמד מזה, מסכימ/ה להרגיש את כל המנעד הרגשות הקיים ולראות את המכלול שהוא אני, מכאן אפשר רק לעלות ולראות עצמי באור חדש ולהכיל את עצמנו בצורה יותר טובה ומאפשרת
כאשר אנחנו עושים צעד קדימה לכיוון אהבה עצמית אנחנו מתחילים לסלוח לעצמנו במקומות שרצינו להתנהג אחרת, כאשר אנחנו יותר סולחים לעצמנו כך נהיה יותר קל לסלוח לאנשים אחרים שפגעו בנו ולראות ולהתייחס לאנשים אחרים ביראת כבוד. באמונה שלי כולנו עושים הכי טוב בהתאם לידע שיש לנו לאותה נקודה וכך גם האנשים שאהבנו/ אנחנו אוהבים, כל אחד נוהג בהתאם לידע שיש ברשותו בזמן הסיטואציה. הרבה פעמים אנחנו בכלל פועלים מתוך התת מודע מתוך הפנמה לדוגמא שבכלל קרתה לנו בילדות, כאשר אנחנו מתחילים להבין איזה מחשבות מנהלות אותנו, מומלץ לעשות במקביל גם עבודה עם התת מודע על היפוך מחשבות. לדוגמא, במקום "אני לא ראוי/ה לאהבה" לומר "אני כן ראוי/ה לאהבה", במקום "שינוי זה דבר מפחיד", "קל לי לעשות שינוי" וכד'.
ואם עולה הקול הביקורתי שלכם או קולות מבחוץ חשוב להבין שמי ששופט באיזשוהו מקום מדבר ממקום פרבילגי שלא באמת מבין מה אתם עוברים או עברתם שהוביל אותכם לנקודה הזו וגם הקשבה לקולות הללו מסיטה אותכם מהעיקר, מעצמכם ומהשינוי שאתם רוצים.
זה לא באמת משנה כי רק אתם יודעים את הכוונות הטובות שלכם וגם אם טעיתם זה חלק מהיותכם אנושיים, האתגר הכי חשוב הוא שכאשר אנחנו יודעים אז ללמוד מזה כי כגודל הידע גודל האחריות (לדעתי). מנסיון חשוב גם לתרגל בזמן אמת כי רק הפנמת ידע לא תספיק משום שהמוח שלנו התרגל לפעול בדרכים מסויימות, התרגלנו להיות מנוהלים ופשוט הוא זקוק לעזרה להתכוונן מחדש. צעד צעד (מומלץ תרגול מיינדפולנס) מבלי להתייאש אם לא מצליחים, לוקח זמן לסגל הרגלים חדשים, המלצה לפתח סקרנות למקומות של ההרגל, כמו לדוגמא "מעניין למה אני פועל ככה, על מה זה יושב? איך אני יכול לעזור לעצמי לפעם הבאה?.
שחרור השיח הביקורתי מאפשר מרחב נשימה והתקרבות חזרה לעצמך, ושאתה יותר עם עצמך בפתיחות ובאהבה כך גם החוויות נהיות יותר כאלה. זה לא אומר שלא יהיו קשיים בהמשך פשוט הם יחוו בצורה יותר מקבלת ובכך יותר משחררת חרדה ולחץ
אני התחלתי לתרגל לראות את המקום שבו אני כמקום טוב, כמקום מדויק לעכשיו ועם הזמן הולכים וגדלים
לראות את האחר במקום טוב גם ולשחרר ציפייה שינהג כמוני במקומות שהייתי עושה אחרת
כי מי אמר שכולנו שווים במאה אחוז? לכל אחד מאיתנו יש את המנעד תכונות, כשרונות והדרך שלו להביע אהבה לדוגמא. גם אם אנחנו חולקים אולי חוויות אנושיות דומות, אנחנו במקביל גם שונים. הכרה בכך יכולה לתרום לנו לאהוב את עצמנו יותר וכך גם את מערכות היחסים עם הסובבים אותנו.
הכי חשוב לזכור שאם מתחילים ליצור דיאלוג עצמי חדש זה לוקח זמן, מומלץ להיאחז בהצלחות הקטנות, לתת להן לרומם אותכןם ולקבל מהם השראה להמשיך קדימה, להמשיך לתרגל עד שהשפה החדשה תהיה יותר מוטבעת פנימה והיא זו שתהיה הטבעית יותר. וגם אולי יעזור לזכור שבתוכנו יש ילד/ה פנימי/ת שלפעמים רק זקוק/ה להכוונה, אולי אפילו אפשר לשאול את עצמנו איך הילד/ה הפנימי/ת שבי היה רוצה שאפנה אליו עכשיו? איך אוכל לעזור לעצמי עכשיו..? מעין חונכ/ת שי/תסביר לנו ברכות וי/תתן לעצמנו יד במסע. https://brightchessi.wordpress.com/2017/02/20/%D7%A2%D7%9C-%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94-%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA/

Read Full Post »